המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לביטוח_בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

ביום 21.6.10 ניתן תוקף של החלטה להסדר בין הצדדים, לפיו הוסכם על דחיית התביעה. כמו כן הסכימו הצדדים על הגשת סיכומים בסוגיית ההוצאות, ולפיכך שאלה זו הינה השאלה היחידה שנותרה להכרעת בית המשפט.

התביעה בתיק זה הוגשה בסדר דין מקוצר עוד בשנת 2003. בכתב התביעה תבע התובע מהנתבעות, על יסוד הסכם בינו לבין הנתבעות, תביעת שיבוב, בסכום של 497,523.55 ₪, בגין גמלאות שהוא משלם ועתיד לשלם לנפגע בתאונת דרכים.

לטענת התובע, אין לחייבו בהוצאות, שכן ההוצאות שנגרמו בתיק זה נגרמו בעטייה ובשל דרך התנהלותן של הנתבעות, אשר נמנעו מלהציג לו בשלב מוקדם יותר את ראיותיהן התומכות בעמדתן לפיה היה הרכב במועד התאונה בבעלותו הקניינית של המעביד.

התובע טען שכפי שנקבע בפסיקה, על הנתבעות להוכיח את טענותיהן, בשלב מוקדם של ההליך, ולא להסתפק בטענות בעלמא בדבר היות הרכב בבעלות המעביד.

כאסמכתא הפנה התובע לשורה של פסקי דין, לרבות פסק דינה של כב' השופטת י' שטופמן, שניתן במקרה דומה, אשר נדון בע"א 2210/06, שבו קבעה השופטת כדלקמן-

"ראוי היה שהנתבעות יערכו בירור בשלבים מוקדמים יותר, בשלב התכתובת שהוחלפה בין הצדדים קודם להגשת התביעה, ולמצער קודם להגשת בקשת רשות להתגונן, לה מן הראוי היה לצרף את המסמכים האמורים, אלא שהנתבעות לא עשו כן, והסתפקו בתשובות לאקוניות שלא נתמכו בראיות. רק לאחר הגשת ראיותיו של התובע לבית המשפט, ערכו הנתבעות בירור עובדתי ראשון והמציאו את המסמכים הרלוונטים".

לטענת התובע, לאור הגישה הקניינית באשר לפרשנות המונח "רכב מעביד", על הנתבעות מוטלת החובה להפריך את החזקה לפיה אופן רישום הרכב במשרד הרישוי משקף את הבעלות ברכב, ואין די בטענה סתמית בנושא זה.

עוד טען התובע, שבענה לדרישתו מיום 7.7.03, השיבו לו הנתבעות ביום 27.7.03, תשובה לאקונית, לפיה "דובר בתאונה בשירות המעביד". במכתבו מיום 5.8.03, ביקש התובע מהנתבעות שיבססו את טענתן, ומשלא הוגשה כל תגובה, הגיש את התביעה שבפני, על מנת להימנע מהתיישנותה. המסמכים אשר נשלחו על ידי הנתבעות לאחר הגשת התביעה, לא סתרו, לטענת התובע, את חזקת הבעלות על פי הרישום.

לטענת התובע רק ביום 22.3.10, הגישו הנתבעות לבית המשפט מסמכים המעידים על הבעלות הקניינית של המעביד ברכב. מיד לאחר מכן, ביום 2.6.10, הביע התובע את הסכמתו לדחיית התביעה. עוד הזכיר התובע שהסכמתו למתן רשות להתגונן ניתנה מבלי שהתקיים דיון בקשה. כמו כן, לא התקיים בתיק הליך לשמיעת ראיות. לאור השתלשלות דברים זו, טען התובע, שאין לחייבו בהוצאות.

לטענת הנתבעות, בהתאם להלכה הפסוקה, זכאי בעל דין להוצאות שעה שתביעה שהוגשה נגדו נדחתה.

לגוף העניין טענו הנתבעות שהתביעה הוגשה ונוהלה רק בשל התעקשותו של התובע, אשר התקשה לקבל את ההלכה שנפסקה נגדו בשורה של פסקי דין, באשר לבעלות הקניינית. נטען שלכתב התביעה עצמו צורפה החשבונית המעידה על מכירת הרכב, ועל כן אין יסוד לטענותיו של התובע.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי שאין להשית על התובע הוצאות בנסיבות העניין, למרות שהתביעה נדחתה, ולמרות משך הזמן הארוך שבו הייתה התביעה תלויה ועומדת בפני בית המשפט.

כפי שציינת גם בפסק דין אחר (בת"א 2472/09), במערכת היחסים החוזית בין הצדדים, אשר תכליתה למנוע התדיינויות מיותרות וממושכות בבית המשפט, ובשים לב לכך שהמבחן שאומץ בפסיקה אינו מבחן רישומי בלבד, אלא מבחן מהותי, חייבות הנתבעות לבסס את טענותיהן באשר לבעלות המעביד ברכב, באמצעות אסמכתאות. אין לטעמי מקום לדרוש שהתובע יבצע בעניין זה חקירה ובדיקה עם המעביד. הנתבעות בודקות ממילא מהי עמדתן ביחס לדרישה שהועברה, וחזקה שהן אינן טוענות טענה סתמית מבלי שבדקו האם מן הבחינה העובדתית מדובר ברכב מעביד, אם לאו.

בנסיבות העניין לא היה מקום למתן תשובה סתמית לדרישה, מבלי לתמכה באסמכתאות. בוודאי שהיה על הנתבעות להגיש את האסמכתאות הרלוונטיות לבית המשפט במסגרת בקשתן למתן רשות להגן, או לפחות באחד מהשלבים המוקדמים יותר של ניהול התיק, ולא היה מקום להמתין עד מרץ 2010.

ראוי לציין שהתובע התייחס למסמכים שהוגשו בסמוך לקבלתם, והודיע תוך זמן קצר על הסכמתו לדחיית התובענה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין, לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות או שכר טירחת עו"ד.

ניתן היום, כ"ו תמוז תש"ע, 08 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: